תרנגול ועטלף - משל בעל הסולם

תרנגול ועטלף - משל בעל הסולם

בכל אדם יש גם "תרנגול" וגם "עטלף". שניהם משתוקקים כביכול לאור, אך הגישה והמטרה שלהם שונה לחלוטין. רק בהקדם אמונה, ההשתוקקות לכוח ההשפעה, למעלה מהדעת, הוא שנותן לאדם להבין ולהבדיל היכן הכיוון הנכון להתקדמות, בין דרך עטלף לדרך תרנגול, וללכת לקראת האור. (הרב מיכאל לייטמן)

משלים וכתבי מקובלים

להידבק במשלים

כל מה שאומר אדם שנמצא בקדושה, היינו ברצון להשפיע, הוא אומר מתוך ההשגה שלו, מתוך ההרגשה שלו, מתוך שהייתו ברצון להשפיע. זה לא בא לו מעצמו, אלא מפני שהרצון לקבל שלו התקדש, היינו קיבל את תכונת ההשפעה, נמצא בתכונת ההשפעה, אז זה מה שהוא מרגיש.

לכן המקובל מרגיש איזה ביטוי של הבורא בו. והוא מעביר את זה אלינו בצורות שלא הוא מוליד אותן, זה לא בא לו סתם. אלא אותה צורת הבורא שהתגלתה בו עכשיו מזמינה בו כזה ציור, כזאת תמונה ואז הוא מעביר אותה אלינו.

לכן אנחנו צריכים להשתמש ולהידבק בכל המשלים הללו. וגם אם עכשיו אנחנו לא מבינים אותם, אני מבטיח לך שבבוא הזמן אפילו גם אתה תבין, וגם אתה תגיע לאותו מקום וגם לך יהיה בדיוק אותו המשל, אותה התמונה, אותה הצורה ואותו הביטוי.

לכן המקובלים מבינים זה את זה, אבל אנחנו לא מבינים אותם. אבל ככל שאתה נדבק למה שהם אומרים, זהו. (הרב מיכאל לייטמן 30.05.2011)

תרנגול - נקרא אם האדם נמצא בכלא של הכלים דקבלה, למען עצמו, ורוצה לרכוש את מידת האמונה, כוח ההשפעה, למעלה מהדעת, והולך לקראתה, לפי המטרה הזאת הוא נקרא תרנגול ולא עטלף. השאלה היא רק עד כמה הוא מבחין בין זה לזה.
ההבדל בין תרנגול לעטלף הוא בכיוון, בכוונה. האדם צריך כל רגע ורגע לראות את עצמו כעומד בנקודה של בחירה חופשית לעשות צעד לכיוון התרנגול, או לכיוון של עטלף. ומה שמשפיע על הכרעה נכונה היא השתייכותו לקבוצה ומסירותו לקבוצה ולעצות הרב, המדריך. עד כמה הוא מתמסר ללימוד. ללימוד שיביא לו את האמונה, ולא ללימוד שיהפוך לסם המוות, ויגרום לו חושך. (28.06.05)

האם האדם יודע היכן הוא נמצא ולאן להתקדם?

אנשים חושבים שאפשר ללכת כנגד מטרת הבריאה. אבל בדומה למשל "תרנגול ועטלף", שכביכול שניהם משתוקקים לאור. בלי כלים מתאימים, האדם הוא כמו עטלף, שרואה את החושך כאור, אבל בעצם חי בחושך ומתמלא מהחושך. אבל מי שיש לו הקדם האמונה, הוא בא לחושך בגישה אחרת. המטרה שלו היא ללכת מעל מה שהוא רואה, כמו תרנגול שמתכוון בחושך לאורו של בוקר. כי האמונה בטרם היגיעה, היא מעמידה את האדם בכיוון נכון כלפי ההתקדמות לאמת. (מתוך ספר "שלבי ההשגה הרוחנית" / פירוש על הקדמה 'לתלמוד עשר הספירות' מאת בעל הסולם, פרק 10, אמונה היא התנאי להשגת המאור)

מה לעשות בזמן החושך?

בזמן החושך צריך להפעיל את אור החסדים. לא אכפת לי לא חושך ולא אור, העיקר להתקדם ואז החושך עובר. אין חושך ואין אור מחוצה לאדם אלא איך שהוא מקבל את זה. זה הכל אור, רק זה יכול להיות או אור או אורתא, לילה, וזה הכל תלוי בכלים של האדם. אם הוא מבטל את עצמו, מנטרל את עצמו, אז החושך הופך להיות לאור. זה עניין של העטלף ותרנגול. (מתוך שיעור הכנה לכנס 15.09.14) https://archive.kbb1.com/he/lessons/cu/DHqVhiim?language=he

כוונת הלימוד קובעת "סם החיים" או "סם המוות"

"אין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב". אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה. כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר"." (הקדמה לתע"ס" אות ט"ו, כנס זוהר לעם 2010)

לאט לאט ולא בפעם אחת - שיר זוהר

אָדָם הַנָתוּן בַּחוֹשֶך

וְתָמִיד בַּחוֹשֶך הָיָה מִשְכָּנוֹ,

בְּעֵת שֶרוֹצִים לְהָאִיר לוֹ,

צְרִיכִים לִפְתוֹחַ לוֹ תְחִילָה

אוֹר קָטָן,

כְּפִתְחוֹ שֶל מַחַט.

וְאַחַר כָּך מְעַט גָדוֹל מִמֶנוּ.

וְכֵן בְּכל פַּעַם יוֹתֵר,

עַד שֶמְאִירִים לוֹ כּל הָאוֹר כָּרָאוּי.

כִּי לְמִי שֶבָּאָה רְפוּאָה,

הִיא אֵינֶנָה בָּאָה בְּשָעָה אַחַת,

אֶלָא בָּאָה מְעַט מְעַט

עַד שֶמִתְרַפֵּא.

( ספר 'זוהר לעם', פרשת וישלח, מאמר: "שלחני כי עלה השחר", אות צ"א – צ"ב)

הספרים המתאימים לדור שלנו

"ספרי הקבלה נכתבו על ידי אנשים שהשיגו בעזרת התכונות המתוקנות שלהם את העולם העליון, את הבורא, וכתבו ספרים אלה מהמדרגה הזאת, ועשו קשרים מיוחדים בין הכתבים שלהם לבין העולם שלנו.

לכן, אם אנחנו רוצים לעלות מעל לתכונות שלנו עד לדרגה הרוחנית שלהם (של הכותבים), ולהשתוות אליהם (בקבלה זה נקרא: השתוות הצורה, השתוות התכונות) ולבורא, (שזה בעצם אותו הדבר), אז דווקא מתוך הלימוד מהספרים שלהם, המדברים על התכונות של המדרגות שלהם, יורד עלינו אור, שמאיר עלינו מרחוק ומשנה אותנו בהדרגה, כך שנתאים לאותן מדרגות (תכונות).

כפי שכתוב על כך ב"הקדמה לתע"ס", שמחברי התלמוד עשו תיקונים רוחניים מיוחדים, כך שתוך הלימוד מהספרים שלהם, נוכל לקבל מהלימוד את האור העליון, הנקרא "אור מקיף" (או"מ). שום אמצעים אחרים לא יעזרו לנו לשנות את עצמנו. זה נבדק במשך אלפי שנים!

הדבר היחיד המתאים לתיקון הנשמה בזמננו, כנגד האגו של הדור שלנו, הוא רק כתבי בעל הסולם. הבחירה היא בידך."

אוֹר וְחוֹשֶך

הרב מיכאל לייטמן - שיעור 02.01.12 הקדמה לתע"ס

"..לכן בעל הסולם אומר שכאן זו בעיה גדולה מאוד ועל כך אנחנו חייבים לעמוד. כי בלי שאתה נזקק לאמונה ובלי שאתה מייצב את עצמך נכון, אתה הופך להיות לעטלף, ואז הלימוד שלך הוא לרעתך, אתה נכנס למרה שחורה, לא לדיכאון, כי דיכאון הוא דווקא אצלנו בעליות וירידות. אלא הכוונה היא, שאתה נכנס לחושך כזה שאתה לא מבין שזה חושך, החושך הופך להיות לאור. אתה מתבלבל כל כך בהליכה שלך שאתה הולך לכיוון הפוך מהמטרה. זאת אומרת, אתה נעשה יותר ויותר אגואיסטי, יותר ויותר מגיע לך, אתה יותר ויותר מתגאה, מתרחק מהבורא, "כי אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד" ואתה לא רואה את זה, אלא אתה רואה שאתה כן נכנס על ידי כך להיכל ה'. זה נקרא שאתה הופך להיות לעטלף, שדווקא עד כמה שיותר חשוך, האור לא מסנוור אותך, אלא אתה מרגיש שאתה נמצא בכך בהתמצאות. כמו שידוע לנו שעטלפים יש להם רדארים, הם לא פועלים בגלי האור, אלא בגלים כמו של רדיו. אז כך סוגי האנשים שלומדים את התורה בצורה הלא נכונה, מתחילים להתגאות ולחשוב שהם קדושים. ולצערנו כמו שאומר בעל הסולם, מצאנו כמה כאלה שגם להם לא עזרה התורה, אלא קלקלה אותם, גם כאלה קיימים. אם כך איך אנחנו מצטיידים בחיסרון, ממש בנחיצות לאמונה, שאז מה שאנחנו נקבל, השפעת המאור המחזיר למוטב, הוא באמת יחזירנו למוטב ולא להפך, כי המאור יכול לפעול לשני כיוונים, הוא כוח. ואם אני באמונה, אז אני מכוון אותו על זה להשפעה נכונה ואם לא, חלילה, אז ההפך. אות י"ז היא מאוד מזהירה אותנו .."
https://archive.kbb1.com/he/lessons/cu/4Df6C1aH?language=he

הלב מבין - הרגש מבין

"הַלֵּב מֵבִין" - חוֹכְמַת הַקַּבָּלָה הִיא שִיטָה מְדוּיֶקֶת מְאוֹד שֶמְּבַטְּאִים אוֹתָהּ בְּטַבְלָאוֹת, נוּסְחָאוֹת וְשִׂרְטוּטִים, אֲבָל הִיא חוֹקֶרֶת אֶת הָרֶגֶשׁ שֶׁל הָאָדָם. הָאָדָם יַחַד עִם הַהַרְגָּשָׁה מַשִּׂיג גַּם אֶת הַהֲבָנָה שֶׁלָּהּ. הַהֲבָנָה הַזאת בָּאָה מִתּוֹךְ הֲבָנַת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁבָּהֶם מִתְרַחֶשֶׁת הַתּוֹפָעָה. וְאָז הוּא יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַיּוֹצְרוֹת שֶׁל אוֹתָהּ תּוֹפָעָה - עַל אֵיזֶה כּוֹחַ שֶׁל הַכְּלִי פּוֹעֵל אֵיזֶה כּוֹחַ שֶׁל הָאוֹר, וְלָמָּה כְּתוֹצָאָה מִזֶּה הוּא מַרְגִּישׁ כָּךְ. הוּא מַתְחִיל לְהָבִין מָה זֶה נִקְרָא "לְהַרְגִּישׁ". שֶׁהָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם הַלֵּב, הֵם הַהַרְגָּשָׁה. וְהַלֵּב מֵבִין, הָרֶגֶשׁ מֵבִין. כִּי הַהֲבָנָה וְהַהַרְגָּשָׁה בָּאוֹת בּוֹ תָּמִיד יַחַד. (הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (14.03.08) על מאמר "תורת הקבלה ומהותה")