הרחבה למשל

הרחבה למשל

'תרנגול ועטלף - משל בעל הסולם'

ההבדל בין תרנגול לעטלף הוא בכוונה. 

כל רגע ורגע יש לאדם בחירה לכיוון התרנגול או לכיוון עטלף

 

"אמרתי כבר לא פעם אחת שההקדמה הזאת ('הקדמה לתלמוד עשר הספירות') היא ההקדמה הכי כוללת, הכי חשובה. כי באמת בעל הסולם השקיע בה המון כוחות, וצייר שם בתוך ההקדמה הזאת ציורים והבחנות כאלו שאין באף מקום אחר. זה מאוד רציני, מאוד חשוב, ודאי שלא מחליף את הכול אבל ממש אפשר להגיד שהיא ההקדמה הראשונה בין כל ההקדמות והמאמרים בהיקף שלה, של הדברים. אנחנו עוד צריכים לקרוא כמה פעמים, אולי להבין קצת, ואז נראה מה היא באמת ההקדמה הזאת. אבל אני מבקש שתתייחסו אליה ברצינות ובכבוד." (הרב מיכאל לייטמן, 23.06.20)

-

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד."

זאת אומרת, יש כאלו שהם כמו עטלף שלא צריכים אור, הם לא מרגישים, אין להם נקודה שבלב ולכן הם לא צריכים אותו, אבל הם משתוקקים שיהיה, למה לא? משייכים את עצמם לתורה, אמנם שלא דורשים תורת אור אלא רק לימוד נגיד וככה זה. אז אמר התרנגול לעטלף, אני מצפה לאור, אור הבוקר, בשביל מה אתה צריך את האור? זה לא מאיר לך, דווקא באור אתה לא רואה טוב.

"ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה." זאת אומרת אנחנו צריכים קודם כל לקבל את המאור המחזיר למוטב שמביא אותנו לאמונה ואז על ידי האמונה אנחנו יכולים ללמוד את התורה ולקבל את מאור התורה. במילים אחרות, אנחנו צריכים אור חסדים, אור של השפעה שבתוכו אנחנו כבר נדע איך לבנות את הכלי דקבלה.

"אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"." [...] 

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

אני הייתי ממשיך הלאה. טוב שאתם נמצאים בשאלות, בוא אנחנו נראה מה בעל הסולם מסביר לנו, כי הוא לא עוזב את השאלה הזאת. זאת השאלה העיקרית בכל חכמת הקבלה, בכל החיים שלנו כאן, זו השאלה העיקרית. אנחנו כבר מבינים מהי המטרה שצריכים להגיע, אנחנו מבינים שאנחנו לא נמצאים במטרה ואנחנו מבינים שצריכים לקבל איזה כוח עליון, מאור המחזיר למוטב שמביא אותנו מנקודה הנוכחית לנקודת המטרה ואנחנו עוד לא משיגים את האור העליון שיעשה עלינו את הפעולה. מה עושים? זה הכול מובן לנו, אז בואו נראה מה הוא ממשיך. [...]

זה מה שהוא אומר לנו בקשר לגודל האמונה עד כמה אנחנו צריכים את המאור שיאיר עלינו ויביא לנו כוח השפעה, כוח האמונה שישלוט בנו ואז אנחנו נתקדם. [..] 

לשיחה המלאה 23.06.20 לחץ כאן

שיחה (28.06.05)

"כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ב - ט"ז

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים משל נאה על ענין זה, על הפסוק הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור (עמוס ה). משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור, אמר לו תרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא, ואתה למה לך אורה (סנהדרין צ"ח ע"ב), ודו"ק מאד. ומובן היטב, שאותם הלומדים שלא זכו מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה. אבל אותם שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה המביאה לחיי אושר וטוב בעוה"ז ובעוה"ב כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ וגו'."

העניין הזה חמור הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב. מי שרוכש את מידת האמונה, מקבל מאור המחזירו למוטב, לפי גודל האמונה שבו. אבל מי שלא רוכש את האמונה, ונותן יגיעה ללא הקדם אמונה, היגיעה שלו הופכת לו לרע, לסם המוות, ומביאה אותו לתוצאה הפוכה ממה שצריך.

האם האדם יכול לדעת מראש היכן הוא נמצא ובאיזה כיוון הוא מתקדם? הסברה היא שאפשר ללכת כנגד מטרת הבריאה מבלי להבין זאת. בדומה למשל התרנגול והעטלף, ששניהם משתוקקים כביכול לאור. אבל העטלף שרואה בתוך החושך, לא מבין שהוא הולך לקראת חושך. אלא החושך נראה לו כאור ומהווה בשבילו מילוי. לכן אין לו יכולת להבין, שאצל התרנגול יש תוצאה אחרת, גישה אחרת, מטרה אחרת לחלוטין.

לעטלף ברור שאצלו האמת. השאלה והמילוי והמטרה מובנים וברורים בכלים שלו כְּיום בצהרים, שהוא הולך לקראת יום, אבל בעצם הוא הולך לחושך. אלא שהוא עצמו לא יכול לגלות זאת. רק אמונה בטרם היגיעה הבאה, היא שמעמידה את האדם במקום של האמת, להבדיל היכן הכיוון הנכון להתקדמות. ואם לא רוכשים מקודם את האמונה, לבטח מסתבכים והולכים בדרך של עטלף. כי רק בהקדם אמונה, האדם מבין ומבדיל בין דרך עטלף לדרך תרנגול, והולך לקראת האור.

ומי שלא דואג תחילה לרכוש את מידת האמונה, נמצא לומד כמו אותם לומדים "שלא עזר להם עסק בתורה ומצוות", אלא ההפך, הם נכנסים לחושך ועוזבים את חוכמת הקבלה וחוזרים, או  מסתובבים כל הזמן במעגל וכך גומרים את הגלגול. כי קודם חייבים לרכוש את מידת האמונה.

[...]

האם האדם יכול לעשות כל מה שבכוחו ולמרות זאת להישאר כעטלף?

אם האדם עושה כל מה שעליו לעשות, זה לא ייתכן. אבל "הכל" לא נקרא 'להרוג' את עצמו מהבוקר עד הערב, אלא לעבוד בדייקנות על עדינות הבירורים. ישנם אנשים ששוקדים מהבוקר עד הערב על לימוד מפרך של "תלמוד עשר הספירות", מתעמקים ברבדיו העמוקים ויודעים אותו בעל פה. אבל בכך הם מערפלים את החושים שלהם, את הבירורים שעליהם לעשות.

האדם צריך לשבת לפעמים ולחשוב גם בלי ספר. ישנם זמנים שהוא צריך להתנתק מהמקורות ולהיות עם עצמו. כי האדם עצמו הוא שקובע, אם הוא עשה הכל או לא, ומה עליו לעשות. וגם זה צריך להיות ברוח עצות המקובלים. צריך עדינות הנפש כדי להבין איך להתפתח.

אבל שאלות כאלה הן שאלות נכונות, אם האדם לא עוזב אותן, אלא נשאר ער להן ודואג. כי הדאגה עצמה מפתחת בו רגישות ומחדדת בו את החושים להגיע לאותו מצב.

[...]

אות ט"ו

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם לצפות שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה יביאהו לשמה. רק בזמן שידע בנפשו שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי, כי אז המאור שבה מחזירו למוטב, ויזכה ליום ה' שכולו אור. כי קדושת האמונה מזככת את העינים של האדם שתהנינה מאורו ית', עד שהמאור שבתורה מחזירו למוטב."

בעל הסולם חוזר על התנאי, שתחילה חייבים לרכוש את האמונה. ולפי מידת האמונה שהאדם רוכש, האור העליון פועל עליו ומחזירו למוטב. אבל במידה שאינו רוכש אמונה, האור העליון עושה אותו כעטלף. כי בכל אדם יש גם תרנגול וגם עטלף. ובהבחן ביניהם, אם הוא נמצא בסביבה נכונה, ויש לו כלים של ספרים ומדריך, אז הוא מתחיל לגשש ולהבחין איך להתקדם. אבל תמיד הוא חייב להיות בדאגה על רכישת האמונה.

[...]

באיזה מצב נמצא אדם בכלא של הכלים דקבלה, אם הוא לומד קבלה?

אם האדם נמצא בכלא של הכלים דקבלה, ורוצה לרכוש את מידת האמונה והולך לקראתה, לפי המטרה הזאת הוא נקרא תרנגול ולא עטלף. השאלה היא רק עד כמה הוא מבחין בין זה לזה. ובמאמר הזה לומדים לעשות.

מה ההבדל בין עטלף לתרנגול?

ההבדל ביניהם הוא בכיוון, בכוונה. האדם צריך כל רגע ורגע לראות את עצמו כעומד בנקודה של בחירה חופשית לעשות צעד לכיוון התרנגול, או לכיוון של עטלף. ומה שמשפיע על הכרעה נכונה היא השתייכותו לקבוצה ומסירותו לקבוצה ולעצות הרב, המדריך. עד כמה הוא מתמסר ללימוד. ללימוד שיביא לו את האמונה, ולא ללימוד שיהפוך לסם המוות, ויגרום לו חושך.

"חושך" הכוונה, שהאדם לא רואה שהוא טועה. אלא החושך מאיר יפה וצבעוני. האדם נכנס לכל מיני מדיטציות וכו', מתאר לעצמו עולמות וחושב שנמצא באין סוף. וגם האחרים חושבים, שאיפה הוא נמצא לעומתם, שהוא פורח, והם ממש לא יוצלחים. כי במצב של עטלף נמצאים בשקר כפול, אפילו לא רואים שזה שקר.
לשיחה המלאה 28.06.05 לחץ כאן

  שיעור (02.01.12)      

"כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ח

אבל איך שלא יהיה, אומר לנו החכם, שהמאור המחזיר למוטב מגיע לאדם בתנאי שאדם מצטייד באיזו תכונה שנקראת "אמונה". אני לא יודע מהי, יכולים להסביר לי אלף פעם. כל עוד שאין לי, אני לא יודע. אבל אם היא כל כך חשובה בכך שהיא התנאי שהמאור הזה יתחיל להשפיע עלי בצורה טובה, אז אני צריך עכשיו את האמונה קודם כל. על ידי מה מצטיידים באמונה כדי שהמאור ישפיע אחר כך? מפני שהאמונה היא כאילו איזה תנאי, היא מין תכונה שלי שבלעדיה אני לא קולט את המאור. או שהוא לא נמשך אלי, או שאני לא קולט אותו, אבל זה התנאי.

אומרים שהאמונה הזאת יכולה להתקבל בך, להתגלות, גם על ידי אותו המאור המחזיר למוטב, בזמן שאתה לומד דווקא מספרי קבלה אמתיים, בצורה שאתה מבין את חשיבות האמונה, את זה צריכים ממך. אם כך יש לי עכשיו בעיה שבצורה אחרת מתייצבת בי, אני צריך חיסרון לאמונה כדי למשוך המאור המחזיר למוטב ,שיביא לי את צורת המשפיע וזהו,   זו השרשרת. איך אני מצטייד בחיסרון לאמונה, אם לא חסר לי, ואני לא יודע מה זה בכלל? 

לכן בעל הסולם אומר שכאן זו בעיה גדולה מאוד ועל כך אנחנו חייבים לעמוד. כי בלי שאתה נזקק לאמונה ובלי שאתה מייצב את עצמך נכון, אתה הופך להיות לעטלף, ואז הלימוד שלך הוא לרעתך, אתה נכנס למרה שחורה, לא לדיכאון, כי דיכאון הוא דווקא אצלנו בעליות וירידות. אלא הכוונה היא, שאתה נכנס לחושך כזה שאתה לא מבין שזה חושך, החושך הופך להיות לאור. אתה מתבלבל כל כך בהליכה שלך שאתה הולך לכיוון הפוך מהמטרה. זאת אומרת, אתה נעשה יותר ויותר אגואיסטי, יותר ויותר מגיע לך, אתה יותר ויותר מתגאה, מתרחק מהבורא, "כי אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד" ואתה לא רואה את זה, אלא אתה רואה שאתה כן נכנס על ידי כך להיכל ה'.

זה נקרא שאתה הופך להיות לעטלף, שדווקא עד כמה שיותר חשוך, האור לא מסנוור אותך, אלא אתה מרגיש שאתה נמצא בכך בהתמצאות. כמו שידוע לנו שעטלפים יש להם רדארים, הם לא פועלים בגלי האור, אלא בגלים כמו של רדיו. אז כך סוגי האנשים שלומדים את התורה בצורה הלא נכונה, מתחילים להתגאות ולחשוב שהם קדושים. ולצערנו כמו שאומר בעל הסולם, מצאנו כמה כאלה שגם להם לא עזרה התורה, אלא קלקלה אותם, גם כאלה קיימים.

אם כך איך אנחנו מצטיידים בחיסרון, ממש בנחיצות לאמונה, שאז מה שאנחנו נקבל, השפעת המאור המחזיר למוטב, הוא באמת יחזירנו למוטב ולא להפך, כי המאור יכול לפעול לשני כיוונים, הוא כוח. ואם אני באמונה, אז אני מכוון אותו על זה להשפעה נכונה ואם לא, חלילה, אז ההפך.

אות י"ז היא מאוד מזהירה אותנו, בוא נקרא אותה שוב.

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה"."

לשיעור המלא 02.01.12 לחץ כאן

שיעור (30.05.10)

ספר 'כתבי רב"ש' כרך א', חלק מאמרי "שלבי הסולם", עמ' 19

 מה יש להוסיף כאן? רואים שבלי שאדם יבטל את עצמו כלפי החברה, לא יהיה לו כלי, חיסרון לקבל את ההשפעה מלמעלה. זאת אומרת שהוא לומד, אבל מהלימוד לא יהיה לו שום דבר, להיפך' זאת אומרת, אם הוא שם את עצמו יותר גבוה, בגאווה, אז כל הלימוד שלו הופך אותו ל"עטלף", לסם המוות. אם הוא שם את עצמו יותר נמוך, הלימוד עושה ממנו "תרנגול", שמגיע לאור. הכל תלוי, נקבע, על יד היחס שלו לחברה, לחברים, ולא לפי המעשים שלו בגשמיות. ישנם מצבים כאלה שאדם יכול לעשות, ואולי עושה את זה מתוך רצון להתגאות, להראות את עצמו עד כמה שהוא גדול כלפי האחרים.

 אלא העיקר זה מה שנקבע בלבו, עד כמה שהוא מבין שדבר ראשון, בלעדיהם הוא לא משיג את המטרה, שזה עדיין בצורה אגואיסטית. ושנית, שהוא מתחיל לעבוד על זה, שבאמת מתחיל זאת כדי להעריך אותם, שהם יותר גדולים. מחפש במה אפשר לראות אותם גדולים יותר, שזה מאוד קשה, אבל אולי לפחות רק דרך זה שהבורא בחר בהם. וכן הלאה. 

לשיעור המלא (30.05.10) לחץ כאן

שיעור (03.07.12)

"זוהר לעם", בראשית ב',  חלק א', עמ' 39

בדרך כלל לפני קריאת הזוהר ובכלל לפני הלימוד עלינו מה שנקרא "לברך על התורה", לפני שמתחילים ללמוד תורה עושים ברכה, "נותן התורה לעמו ישראל", וכן הלאה. אז אנחנו צריכים להצטייד בשאלה, בבקשה, בתפילה, מה אנחנו צריכים לקבל, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין"[1], אנחנו צריכים להביא יצר רע לשינוי, לתיקון, אז אנחנו לומדים תורה.

אם אנחנו לא נמצאים בחיסרון שהלימוד עכשיו יביא לי כוח שיתקן את החסרונות שבי, זאת אומרת, את הפגמים שבי שהם אגואיסטיים, את הרצון לקבל לעצמי, לרצון להשפיע לזולת, אם לא הכנתי כזה חיסרון, אז אני לא לומד תורה, אז אני לומד חכמה, "חכמה בגויים תאמין"[2]. זאת אומרת, אין לי מזה שום תועלת רוחנית, אלא יכול להיות ההיפך, שאני כעטלף במקום תרנגול, אני מקבל את סם המוות במקום את סם החיים. התורה היא או סם המוות או סם החיים, תלוי איך נשתמש בה. זה כוח חזק, זה כוח הטבע החזק ביותר בטבע.

לכן עלינו להכין שאלה, "שואלים על הגשמים", קראנו על זה, שאלה זה נקרא שאני מכין את הפגמים שלי, מה שאני רוצה לתקן, שאני באמת רוצה, שאני סובל מזה שיש לי אותם. ואני מאוד מאוד רוצה נניח שהיום הלימוד יתקן לי אותם, ובלי זה אני לא קם. אני הגעתי, ואני אהיה כאן, ואני אדרוש עד הסוף שזה יקרה. עם מה שהגעתי חייב להיתקן, אני לא יכול יותר לסבול את הדבר הזה בי.

בצורה כזאת אנחנו מגיעים במיוחד לספר הזוהר, כל אחד עם מה שהוא גילה אתמול. אתמול זאת אומרת, לפני הלימוד. לכן יושבים ועושים כוונות לפני הלימוד, לפני הלימוד הכוונה הדרישה, מה אני חייב שיתקן בי. זה בדרך כלל. אם אנחנו נמצאים עכשיו לפני מעשה משותף, כמו הכנס, כדי לקיים אותו בהצלחה בסוף השבוע, אז כולנו צריכים להיות כבר בהכנה לקראת זה, מה אנחנו מכינים לתיקון.

לשיעור המלא (03.07.12) לחץ כאן

[1] "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)

[2] ""מלכה ושריה בגוים אין תורה" אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו" יש תורה בגוים אל תאמן דכתיב "מלכה ושריה בגוים אין תורה"" (איכה רבה, פרשה ב', י"ג)

משלי מקובלים

כיתרון האור מתוך החושך

- אֵין אוֹר

מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת תצווה, מאמר: "ובמדבר אשר ראית", אות פ"ו

אֵין אוֹר

אֶלָּא

אוֹתוֹ הַיּוֹצֵא

מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

אוֹר וָחוֹשֶׁךְ

מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר"

אִי אֶפְשָׁר

שֶׁיֶּאֱרַע פַּעַם

שֶׁיִּהְיֶה אוֹר

בְּלִי הֶקְדֵם

חוֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה,

וְכֵן לֹא יֶאֱרַע

חוֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה,

שֶׁלֹּא יָבִיא אַחֲרָיו

אוֹר הַיּוֹם,

כִּי לֹא יִתְפָּרְדוּ

זֶה מִזֶּה

לְעוֹלָם.

***

יוֹם אֶחָד

מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר"

הַיּוֹם מַתְחִיל

מִשֶּׁהִתְחִיל לִהְיוֹת

חוֹשֶׁךְ,

אָז כְּבָר מַתְחִיל

סֵדֶר הוּלֶדֶת

יוֹם אֶחָד.

 ***

אוֹר מִתּוֹךְ חוֹשֶׁךְ

מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת אשה כי תזריע, מאמר: "שיש יתרון לחכמה על הסיכלות", אות ק"ה

כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

כִּי תּוֹעֶלֶת הָאוֹר אֵינָה בָּאָה

אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

תִּקּוּן הַלָּבָן הוּא שָׁחוֹר.

כִּי לוּלֵא הַשָּׁחוֹר

לֹא הָיָה מוּשָׂג הַלָּבָן.

וּמִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שָׁחוֹר,

מִתְעַלֶּה הַלָּבָן וּמִתְכַּבֵּד.

מָשָׁל לְמָתוֹק וּמַר,

שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ טַעַם מְתִיקוּת,

מִטֶּרֶם שֶׁטּוֹעֵם טַעַם מַר.

מִי עוֹשֶׂה לַזֶּה

שֶׁיִּהְיֶה טַעֲמוֹ מָתוֹק,

הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַמַּר.

כִּי הַדְּבָרִים

שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם יַחַס הֲפִיכוּת,

הֲרֵי הָאֶחָד מְגַלֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

שֶׁכֵּן בְּלָבָן וְשָׁחוֹר,

וּבְאוֹר וְחוֹשֶׁךְ,

וּבְחוֹלֶה וּבָרִיא.

כִּי אִם לֹא הָיָה חוֹלֶה בָּעוֹלָם,

לֹא הָיָה שׁוּם מוּשָׂג לַשֵּׁם "בָּרִיא".
-

אוֹר שֶׁמֶשׁ

מתוך כתבי רב"ש, מאמרי "שלבי הסולם", מאמר: "ענין ענף ושורש"

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת,

אֵין הָאָדָם צָרִיךְ

לַעֲשׂוֹת שׁוּם תִּקּוּן,

שֶׁיָּאִיר הַשֶּׁמֶשׁ.

רַק הָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר,

שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַפְרָעוֹת,

שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תּוּכַל

לָבוֹא בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ

שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תָּבוֹא.

כְּדוּגְמָא,

שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְבַיִת

שֶׁאֵין בּוֹ חַלּוֹנוֹת,

שֶׁזֶּה הַמַּפְרִיעַ

שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יָאִיר.

מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּלַּיְלָה,

שֶׁהוּא הַזְּמַן,

שֶׁהוּא חוֹשֶׁךְ בַּבַּיִת,
-

אָז עַל יְדֵי תִּקּוּנִים,

הַיְנוּ, שֶׁמַּכְנִיסִים שָׁם

מְנוֹרָה אוֹ נֵר,

אָז הוּא מֵאִיר.

וּבְלִי תִּקּוּנִים,

אֲפִילוּ שֶׁהוּא לֹא עוֹשֶׂה

שׁוּם הַפְרָעוֹת,

וּמִכֹּל מָקוֹם בְּלִי יְגִיעָה,

שֶׁזֶּה נִקְרָא "תִּקּוּנִים",

לֹא יָאִיר לוֹ שׁוּם דָּבָר.

אֶלָּא עַל הַכֹּל,

שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל,

הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל

דֶּרֶךְ מִשְׁקָפַיִם שְׁחוֹרוֹת,

הַכֹּל חוֹשֶׁךְ אֶצְלוֹ.

***

עֲשָׁשִׁית

מתוך ספר "זוהר לעם", פרשת וארא, מאמר: " צבעים שנראים וצבעים שאינם נראים"

כְּמוֹ הָעֲשָׁשִׁית,

שֶׁהוּא לוּחַ מַתֶּכֶת

הַמַּבְרִיקָה,

שֶׁעוֹמֶדֶת כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ,

וְהַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה בָּהּ.
-

- כֵּן נִרְאִים בַּמַּלְכוּת

ג' אוֹרוֹת דִּזְעֵיר אַנְפִּין,

הַנִּקְרָא "שֶׁמֶשׁ".

וּמִבְּחִינָה זוֹ

נִקְרֵאת הַמַּלְכוּת

"עֲשָׁשִׁית",

הַמְּקַבֶּלֶת מִשֶּׁמֶשׁ

וְהַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה בָּהּ.

לִכְלוּךְ בַּבַּיִת

מתוך כתבי רב"ש כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר 21: "ענין למעלה מהדעת", עמוד 284

בַּחוֹשֶׁךְ,

לֹא רוֹאִים

שׁוּם לִכְלוּךְ

בַּבַּיִת.

אֶלָּא בִּזְמַן

שֶׁמַּדְלִיקִים שָׁם

מְנוֹרָה,

אָז

יְכוֹלִים לִרְאוֹת

שֶׁיֵּשׁ שָׁם

לִכְלוּךְ.

אוֹר מוּגְבָּל בַּכְּלִי
לפי דברי רב (14.7.08) על מכתב של בעל הסולם (דף ס"ג) מתוך ספר "פרי חכם - אגרות קודש"

אֵין דָּבָר רוּחָנִי,

אִם אֵין מִי שֶׁמְּגַלֶּה אוֹתוֹ.

כֹּל דָּבָר רוּחָנִי קַיָּים,

אִם מִישֶׁהוּ מְגַלֶּה,

אִם מִישֶׁהוּ מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ,

אִם מִישֶׁהוּ נִמְצָא בּוֹ.

כְּמוֹ הָאוֹר.

מֵאֵיפֹה יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ אוֹר?

אִם שָׂמִים עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ מְחִיצָּה,

אָז הָאוֹר נִתְקַל בְּמַשֶּׁהוּ

וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ אוֹר.

-

-

לָמָּה אֵין אוֹר

מִחוּץ לְכַדּוּר הָאָרֶץ, ­

מִחוּץ לְאַטְמוֹסְפֵרָה?

כִּי הָאוֹר שֶׁנִּמְצָא שָׁם

לֹא נִתְקַל בְּאַף מְחִיצָּה.

אִם נִתְקַל בְּמַשֶּׁהוּ,

אָז רוֹאִים

שֶ"כָּאן נִמְצָא אוֹר".

ספר אותיות א'-ב'
אוֹר וּנְקוּדָה

*הַנְּקוּדָה שֶׁמַּתְחִילָה לְהִתְפַּתֵּחַ מִצַּד הָאוֹר, הִיא תְּחִילָה מִתְפַּתַּחַת בְּרִחוּק מִן הָאוֹר, לְצַד שְׂמֹאל. אַחַר כָּךְ הִיא תּוֹפֶסֶת כִּיוּוּן שֶׁל תְּכוּנַת הָאוֹר, וּמִתְפַּתַּחַת לְצַד יָמִין. וְרַק לְאַחַר מִכֵּן הִיא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּשְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת גַם יַחַד, שְׂמֹאל וְיָמִין, כְּדֵי מִלְּמַטָּה לְטַפֵּס לְרוֹם כֹּל הַמַּעֲלוֹת.