סגולת הטקסט

סגולת הטקסט

'תרנגול ועטלף - משל בעל הסולם'

כל מה שאומר אדם שנמצא בקדושה, היינו ברצון להשפיע, הוא אומר מתוך ההשגה שלו, מתוך ההרגשה שלו, מתוך שהייתו ברצון להשפיע. זה לא בא לו מעצמו, אלא מפני שהרצון לקבל שלו התקדש, היינו קיבל את תכונת ההשפעה, נמצא בתכונת ההשפעה, אז זה מה שהוא מרגיש.

לכן המקובל מרגיש איזה ביטוי של הבורא בו. והוא מעביר את זה אלינו בצורות שלא הוא מוליד אותן, זה לא בא לו סתם. אלא אותה צורת הבורא שהתגלתה בו עכשיו מזמינה בו כזה ציור, כזאת תמונה ואז הוא מעביר אותה אלינו.

לכן אנחנו צריכים להשתמש ולהידבק בכל המשלים הללו. וגם אם עכשיו אנחנו לא מבינים אותם, אני מבטיח לך שבבוא הזמן אפילו גם אתה תבין, וגם אתה תגיע לאותו מקום וגם לך יהיה בדיוק אותו המשל, אותה התמונה, אותה הצורה ואותו הביטוי.

לכן המקובלים מבינים זה את זה, אבל אנחנו לא מבינים אותם. אבל ככל שאתה נדבק למה שהם אומרים. זהו. (הרב מיכאל לייטמן 30.05.11)

המקורות של חוכמת הקבלה זה תורת העולם

(ערוץ 'ספרי קבלה אמיתיים')

המקורות של חכמת הקבלה הם תורת העולם. כי המקורות האלה מסבירים לנו, איך בנוי העולם, איך הוא מתפקד, מאיפה הוא התחיל, ולאיזה סוף הוא יגיע ואיך. ויתר החכמות והמדעים בעולם הזה, הם מסבירים מה קורה בעולם הזה בלבד, ולכן הם לא עוזרים לתיקון העולם. כי תיקון העולם זה רק להתקשר לאור העליון ולפעול עימו. ולכן בלי ידיעת חכמת הקבלה, אין אפשרות לעשות תיקונים אמיתיים בעולם שלנו.

להתחבר עם המקובלים הגדולים

כל כתבי הקבלה מיועדים עבור המקובלים, על מנת שיוכלו להעביר ביניהם את ההתפעלות וההתרשמות, את הידע על רשת הקשר בין הנשמות, שבה הם נמצאים, כדי שהם יצליחו לגלות מהר יותר את הכוח העליון, את הבורא, ולקדם נשמות אחרות לתיקון.

גם אנחנו יכולים להשתמש בכתבים האלה, אפילו מבלי לדעת ולהבין מה כותבים המקובלים זה לזה. הרי כל אחד מהם כותב ברמה שלו. אך אנחנו קוראים אותם, ומשתוקקים כמו ילדים קטנים לדעת מה הם כותבים שָם, מה הם רוצים להעביר זה לזה, על מה הם רוצים לספר. אנחנו פותחים את הספרים האלה של המקובלים הגדולים ורוצים להיות כמוהם, בחיבור ובהשפעה הדדית, כלומר להתחבר אליהם, לאותה מערכת הנשמות, שבה הם נמצאים בחיבור ביניהם, וגם אנחנו רוצים לתפוס את מקומנו ביניהם, באותו המעגל. ואז, בעזרת הכתבים האלה, אנחנו זוכים להתקדמות.

הרי בטקסטים שנכתבו על ידי המקובלים, מסתתר הכוח שלהם, המחשבות שלהם. ואם אנחנו רוצים להידבק אליהם, אז על ידי השתדלותנו להתחבר בינינו, כשאנו קוראים יחד את כתביהם, אנחנו כביכול מבקשים להיכנס למערכת הזאת, ולהתחבר לאותו המצב שבו הם נמצאים.

לכן, בזמן קריאת הזוהר, צריך להשתדל לא לשכוח שבעזרת הטקסט הזה אנחנו רוצים להתכלל באותה המערכת שבה כבר נמצאות הנשמות, ורק אנחנו חסרים שָם, בחיבור שלנו. אנחנו כביכול באים לשָם כשאנחנו כבר מחוברים זה לזה, ורוצים להיכנס לאותה המערכת, שבה נמצאים כל המקובלים הגדולים. בעצם, המצב הזה כבר קיים שָם, אנחנו רק מחפשים אותו. הרי הזוהר מדבר על המצב העתידי שלנו, שאליו אנחנו מגיעים ומתחברים.

אז בואו נתאר את עצמנו במערכת הכללית של הנשמות, בין כל המקובלים הגדולים האלה, ונבקש!

הכל כתוב לרגש ולא לשכל

הכל כתוב לרגש ולא לשכל. לרגש שיתפתח על ידי שנשקיע מאמצים. ואז ברגש המתוקן נלמד, כמו שעכשיו אנחנו מרגישים את העולם, ולכן יכולים ללמוד אותו. כי הכל מתחיל להיות מכלים של הרגשה. אפילו אצל החכמים הכי גדולים, הכל נמצא בתוך הכלים, בתוך הרצונות, והרצון הוא הרגשה.(מתוך ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים" ספר אמת 56: הכל כתוב לרגש ולא לשכל)

סִפְרֵי הַקַבָּלָה
דברי רב בתוך שיעור תע"ס 13.10.06

בִּזְמַן הַבְּרִיאָה,

נִבְרָא הָרָצוֹן לְקַבֵּל,

וְיַחַד עִם בְּרִיאָתוֹ,

נִבְרְאָה הַמַּעֲרֶכֶת

אֵיךְ הָרָצוֹן יִתְקַלְקֵל

וְאֵיךְ הוּא יִתָּקֵן.

-
וּבְאוֹתָהּ הַמַּעֲרֶכֶת

כְּבָר מוּשְׁרָשׁ,

שֶׁיִּהְיוּ מְקוּבָּלִים,

שֶׁיִּכְתְּבוּ סְפָרִים,

שֶׁבְּצוּרָה כַּזֹּאת

הַיְּדִיעוֹת עַל הָרוּחָנִיּוּת

יַגִּיעוּ לָאָדָם,

וְהוּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּסְּפָרִים

כְּדֵי לַחְזוֹר לַשּׁוֹרֶשׁ.

להרגיש את הניגון של צירוף האותיות

צריך לחכות עד שהשפה של הספר תתחיל להתבהר בך, כמו שילד לומד את שפת אמו הרבה לפני שנכנס לבית ספר. להרגיש את הניגון של צירוף האותיות, צורת האותיות, האור הפנימי והמקיף שלהן. ואז על ידי המאור שמגיע בהשפעה עליונה, לאט לאט מתחילה להתבהר באדם חכמת הקבלה. (ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים" ספר אמת 53)

סֵפֶר הוּא גֶּשֶׁר

מתוך דברי רב (9.5.08) על "מאמר לסיום הזוהר"

הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לֹא סֵפֶר,

אֶלָּא הוּא קֶשֶׁר חַי

בְּתוֹךְ הַהֲבָנָה שֶׁלְּךָ,

בְּתוֹךְ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלְּךָ,

הוּא הַדּוּ שִׂיחַ שֶׁלְּךָ,

עִם הַמַּעֲרֶכֶת הַמְּתוּקֶנֶת,

שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּם אֵלֶיהָ,

וְנִכְלַל בָּהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

ייחודיות של טקסטים רוחניים

הייחודיות של טקסטים בעברית מתבטאת בכך שבמקום תנועות משתמשים בסימנים נסתרים, ניקוד בצורה של נקודות וסימנים נוספים שמסמלים ניגון. טקסטים רוחניים דורשים אופן ביטוי מיוחד, מפני שמבטאים אותם באמצעות חמשת החלקים של המכשיר הקולי שאליו שייכים השיניים, החך, הלשון, הלחיים והגרון. בהתאם לכך עליך לבטא מילים בהדגשה קולית (אינטונציה) מסוימת, ניגון נכון. רק אז הטקסט יוצא נכון.

מעניין, שבאלף-בית עצמו, בצורתו המקורית אין נקודות, פסיקים, מקפים וסימני פיסוק. אבל, כאשר קוראים את הטקסט בהדגשה קולית (אינטונציה), אז אין צורך בהם, כי אם מבטאים את המילים בצורה נכונה הכול מובן. לכן, יש חיסכון רב של מקום בכתיבה.

כל זה אינו נובע מהמצאות של בני האדם, אלא נובע מהתאמה לאותם כוחות עליונים, שיורדים לעולם שלנו ויוצרים כאן סימנים תואמים. מפני שאות מסמלת בעברית "סימן".

באות שבשפה העברית, כמו בהירוגליף (כתב חרטומים), יש הרבה מאוד מרכיבים, שמסמלים תכונות רבות ושונות, לכן היחס לטקסטים, הוא מיוחד. בשפה העברית אסור לשנות דבר, זה לחלוטין לא מתקבל על הדעת. למשל, אפשר לראות עד כמה הצרפתית העתיקה שונה מהצרפתית המודרנית. וכך גם בכל השפות ואילו בשפה העברית אין שום שינוי.

אבל מופיעות מילים חדשות…

הן מופיעות, בדרך כלל זו השאלה משפות זרות מפני שהן לא קיימות בשורש הרוחני, למשל "אופניים", "מטוס", "אנייה", "מחשב", "טלוויזיה" וכולי. אבל לכל מה שקיים בעולם הזה בצורתו הטבעית, יש שורש רוחני משלו. לכן השמות של האובייקטים והתופעות האלה ברורים ומדויקים לחלוטין ורשומים.

הגדרות רוחניות אמיתיות

כדי להבין נכון את הטקסטים של המקובלים, חייבים לפרש את כל ההגדרות בצורתם הפנימית ולא בצורתם הגשמית. כי כל המילים, השמות והכינויים, הם לפי הגדרות רוחניות אמיתיות. (ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים" ספר אמת 49)

דִּבְרֵי חֲכָמִים
משל מתוך "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות" (אות א') של בעל הסולם

הַהַגָּדוֹת,

הֵמָּה נִמְשָׁלִים לְתַפּוּחִים,

שֶׁתּוֹכוֹ נֶאֱכָל

וְחִיצוֹנִיּוּתוֹ נִזְרֶקֶת,

שֶׁאֵין לְהַחִיצוֹנִיּוּת

עֵרֶךְ שֶׁל כְּלוּם,

וְנִמְצָא כֹּל הָעֵרֶךְ וְהַחֲשִׁיבוּת

רַק בְּהַפְּנִימִיּוּת וְהַתּוֹךְ.
-

וְכֵן בְּדִבְרֵי הַגָּדָה

אֵין בְּהַפַּשְטִיוּת

הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִים

שׁוּם מוּבָן וְחֵפֶץ,

זוּלַת בַּתּוֹכֶן הַפְּנִימִי

הַגָּנוּז בְּהַדְּבָרִים,

שֶׁאֵינָם נִבְנִים אֶלָּא

עַל אַדְנֵי חוֹכְמַת הָאֱמֶת,

הַמָּסוּר לִיחִידֵי סְגוּלָה.